אביתר בנאי - לשונות של אש

אביתר בנאי הוא מסוג האמנים הנדירים האלה שמאחדים קהלים.
בדומה לעידן רייכל, מעריציו יכולים להיות צעירים או מבוגרים, דתיים או חילוניים, אוהבי מוסיקה ישראלית או מוסיקה יהודית או ים תיכונית או מוסיקת עולם… איכשהו נראה שכולם מתחברים למוסיקאי הרגיש והכנה הזה.
כולנו שותפים לדרך שהמוסיקאי עבר ב-20 שנות קריירה: החל מאלבום הבכורה המופלא שכלל את השירים הפרובוקטיבים יחסית “מתי נתנשק” ו”שמתי לי פודרה”, דרך אלבומו “הנסיוני” השני “שיר טיול” (ששילב אלקטרוניקה, ג’אנגל, רגאיי, השפעות מזרחיות והודיות ואפילו טראנס) והאלבומים “עומד על נייר”, “לילה כיום יאיר” ו-“יפה כלבנה” ששיקפו את תהליך ההתגבשות, התבגרות וגם החזרה בתשובה שלו.
כל אלבום של אביתר אוטומאטית זוכה לחיבוק המבקרים, אבל קשה להתחמק מהמרכיבים שעושים אלבום גדול וקיימים אצלו באופן טבעי: טקסטים חזקים, לחנים כובשים, הפקה רגישה אך מעניינת ובעיקר אינטימיות וכנות. את כל אלה יש לאביתר, אם בכישרון האינהרנטי הגדול שלו ואם בבחירת השותפים לדרך.
הפעם הוא בחר לחלק את שירי אלבומו בין 2 מפיקים: תמיר מוסקט (בלקן ביט בוקס, אסף אבידן ורבים אחרים) והמוסיקאי החרדי נאור כרמי. 
מוסקט הצליח לקחת את השירים היפים ולעטוף אותם בהפקה אינטלגנטית ומרתקת (לעיתים אפילו גרנדיוזית), מבלי להפריע יותר מידי לבסיס החזק שלהם. במידה מסוימת, השירים הנותרים בהפקתו של כרמי דווקא מדגישים את גדולתו של מוסקט. 
בזכותו של מוסקט, “לשׁוֹנוֹת שֶׁל אֵשׁ” הוא כנראה האלבום הכי נועז ומרתק של אביתר מאז אלבומו השני, ונראה שאביתר מאתגר את עצמו גם ווקאלית, כפי שניתן לשמוע בשיר הנושא. 
אביתר יודע לכתוב שירים טובים שמעניקים תחושה של כניסה אמיתית לעולמו הרוחני והגשמי, ואפילו כשהוא מספר על סדר היום שלו (“פרגולה”) זה איכשהו עובד. גם כשהוא כותב קלישאות כמו “לא לוותר זה לנצח” (“אדם נזרק”) קשה שלא להאמין לו.
בכל מקרה, לא משנה על מה אביתר שר או מי יפיק אותו, יש אלמנט רוחני חזק וממכר במוסיקה שלו, ואין בכלל ספק שמי שאהב אותו עד היום יתאהב בשישית – ואפילו יותר ויותר עם כל האזנה נוספת. 

רשימת השירים:
1. אור בצל 
2. פרגולה 
3. לשונות של אש 
4. חוצים את הרחוב 
5. עכשיו
6. תמיד לפני הגשם
7. עומס יתר
8. אדם נזרק 
9. הושענא 
10. איילת השחר 
11. אתה (עם אביב גפן) 
12. עד הצד השני של הנהר